החלטה בתיק רע"א 1113/04

 1.       המבקש הוא הבעלים של נכס מקרקעין, שהושכר לשוכר ומושכן לטובת המשיב, להבטחת פרעון הלוואה שנתן המשיב לחברת "צרוף נתונים בע"מ" (להלן - "הנכס"). בשנת 1997 נקט המשיב הליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. לפני שמומשה המשכנתא הגיעו בעלי הדין להסכם שלפיו נתן המשיב למבקש הלוואה חדשה שפרעונה במשך 14 שנים ואילו המבקש המחה למשיב את זכויותיו כלפי שוכר הנכס, לרבות זכותו לקבל את דמי השכירות (להלן - "ההסכם"). עוד נקבע בהסכם כי המבקש מסכים מראש למינוי של בא כוח המשיב ככונס נכסים על זכויותיו בנכס וכי "בקשת הזוכה [המשיב - י' ט'] לקבלת צו המינוי ככונס-נכסים, תוגש רק בקרות הפרה-יסודית של הסכם זה". ראש ההוצאה לפועל בירושלים (כבוד הרשם א' פוני), בהחלטתו מיום 15.11.98, נתן להסכם תוקף של החלטה. כשלוש שנים אחרי שנחתם ההסכם הגיש המשיב בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לממש את הנכס בטענה כי המבקש הפר את ההסכם הפרה יסודית, בין היתר, כיוון ש"מזה כשלושה חודשים לא הועברו ו/או הופקדו כספים לחשבון [של המשיב - י' ט']". בא כוח המשיב מונה ככונס נכסים וראש ההוצאה לפועל בירושלים (כבוד הרשם ר' פוני), בהחלטתו מיום 2.1.03, אישר את מכירת הנכס. המבקש הגיש בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן - "החוק") שבה טען שההסכם לא הופר וכי פרע את החוב שבפיגור. ראש לשכת ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 15.6.03, דחה את טענת ה"פרעתי" של המבקש. ערעורו של המבקש על ההחלטה נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא) מיום 28.12.03.

           המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק הדין, בגדר בקשתו ביקש לעכב את מימוש הנכס. בהחלטתי מיום 15.3.04 ציוויתי כי עד להחלטה אחרת יעוכבו הליכי מימוש הנכס. המשיב השיב על הבקשה להרשות ערעור.

2.        דין הבקשה להידחות.

           בבקשתו טוען בא כוח המבקש כי סכום הפיגור סולק וכי די בכך כדי שתעמוד לו טענת "פרעתי". לטענתו, לא היו ראש ההוצאה לפועל ובית המשפט המחוזי מוסמכים לקבוע כי הפיגור בתשלומים הוא בגדר הפרה יסודית של ההסכם. לעצם העניין טוען הוא, כי לא היה בפיגור משום הפרה יסודית המקימה למשיב זכות לבקש צו מינוי כונס נכסים לנכס לצורך מכירתו.

           כל השגותיו של המבקש נבחנו היטב על ידי ראש ההוצאה לפועל ועל ידי בית המשפט המחוזי שלא מצאו להן יסוד. לענין הטענה כי ראש ההוצאה לפועל ובית המשפט המחוזי לא היו מוסמכים לקבוע כי היתה הפרה יסודית של ההסכם קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש אינו חולק על כך שההסכם הופר אלא טוען ששילם את סכום הפיגור וכי ביום הגשתה של הבקשה בטענת "פרעתי" היה "בעודף תשלום". עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש הוא שהעמיד לדיון את השאלה אם הפר את ההסכם בגדר בקשתו וכי לפי סעיף 19 לחוק נטל ההוכחה בבקשה בטענת "פרעתי" הוא על החייב; וכי "משלמעשה הודה בכך שהיו פיגורים, - - - בדין נדחתה בקשתו". לענין טענתו של המבקש כי לא הפר את ההסכם הפרה יסודית קבע בית המשפט המחוזי, אחרי בדיקת הראיות שהיו לעיני ראש ההוצאה לפועל, כי המבקש הפר את ההסכם הפרה יסודית, כפי שקבע ראש ההוצאה לפועל. בשולי הדברים אעיר לעניין טענת הסמכות כי שמשנתן ראש ההוצאה לפועל להסכם תוקף של החלטה, הרי שביצועה של ההחלטה היה בגדר סמכותו. בדין נדחתה, אפוא, טענת "פרעתי" של המבקש. כך או כך, השגותיו של המבקש הן על הממצאים והמסקנות של ראש ההוצאה לפועל ושל בית המשפט המחוזי בנושאים האמורים, שהתלבטו בהם אחרי דיון ובחינה. השאלות שמעלה המבקש בבקשתו מעוגנות כולן בנסיבותיה המיוחדות של הפרשה ואין להן חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדל'ת אמותיה. גם מטעם זה אין מקום לדיון בעניין בערכאה שלישית (ר"ע חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ), פ"ד ל"ו (3) 123).

4.        הבקשה להרשות ערעור נדחית.

           המבקש יישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ז בשבט תשס"ה (6.2.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: